אחד הדברים הבולטים ביותר בחבל גזר הם מטעי עצי ההדר, אשר נמצאים כאן עוד מתחילת השלטון העותמאני, ודרך תחנת נען (לקישור לחצו כאן) יוצאו פירותיהם לכל רחבי הארץ ואפילו לאירופה. דבר לא ישווה לריח פריחת ההדרים באביב שתוכלו להריח כאן מכל עבר.
הידעת? המילה "פרדס" מקורה במילה פרסית עתיקה, pairi-daeza ,שפירושה "גן תחום". בימים קדומים גנים אלה היו שייכים רק למלך והכניסה אליהם התאפשרה רק לקרוביו. מאותה מילה, שימו לב, נובעים כינויים שונים לגן עדן כמו Paradise , המילה שכולנו מכירים. תפוח הזהב קראו לו, ובקיצור תפוז, פרי מופלא שמלווה את התחדשות ארץ ישראל מראשית ימי החלוצים ועד ימינו אנו.
ההיסטוריה של התפוז התפוזים
גדלו בפרדס, אך מעבר למראה הפסטורלי, הפרדס היה עבור רבים מבוני היישוב מפעל כלכלי ארגוני וחברתי, שסביבו התפתחו מושבות, קיבוצים, מושבים וערים שונות. לזהב המתוק, התפוז, יש היסטוריה מפוארת, והוא בכלל הגיע לכאן מהודו ומסין לפני יותר מ-1,000 שנה, אבל הפריצה הגדולה שלו החלה רק בסוף המאה ה-19 בנטיעתו של "פרדס מונטיפיורי", שהיה הפרדס הראשון. ענף הפרדסנות התפתח בעקבות הקמתה של פתח תקווה, אם המושבות, שסביבה ניטעו פרדסים רבים, הוקמה אגודת "פרדס", ויותר ויותר ישראלים החלו להתמחות בענף והתגאו בעבודה עברית. ב-1904 הגיעו לארץ כמה וכמה בעלי הון יהודים שהחליטו להשקיע את כספם בזהב הכתום. לאט לאט שטחי הפרדסים החלו לגדול, כולל השטחים לצד המושבה הצעירה רחובות, שזכתה לכינוי "עיר ההדר". העבודה בפרדס הייתה עבודה חקלאית קשה מאוד ונעשתה בידיים. בשנות השלושים החלו לעבוד עם טרקטורים, שהקל מאוד על העבודה.
ואיך מספקים מים לפרדס?
בתחילה נחפרה באר אנטיליה, אחר כך הוקמו מכוני מים, צינורות ותעלות השקיה שהובילו את המים לעצי הפרדס. כיום, בעידן ההייטק החקלאי, ההשקיה מתוכנתת לגמרי ונעשית בצורה חכמה וחסכונית. עבודת הקטיף רגישה ונעשית עד היום בעבודת יד. עד שנות השלושים העברת התפוזים מבית האריזה לנמל יפו נעשתה על גבי גמלים והועברה לסירות המשא. משם ההדרים הפליגו באוניות לשוקי העולם. בעקבות ימי המאורעות והתגברות הסכסוך בין היהודים לערבים נפתח ב-1936 נמל תל אביב ושופץ נמל חיפה כדי לקלוט את ייצוא התפוזים. כשקמה מדינת ישראל, רוב ההדרים נשלחו לייצוא על ידי המועצה לשיווק פרי הדר, והתפוז המזוהה ביותר עם מדינת ישראל, ה-jaffa, הפך למותג המוביל ולגאווה הלאומית של מדינת ישראל!
קרדיט צילום: רונן חורש
