קיבוץ נען - הקיבוץ הראשון של הנוער העובד קיבוץ נען הוקם ב-1930, והוא הקיבוץ הראשון שהקימו חברי תנועת הנוער העובד. כיום נען הוא אחד הקיבוצים הגדולים בארץ. תולדותיו של הקיבוץ הם חלק מפסיפס התפתחות היישוב העברי טרם הקמת המדינה. בין מייסדי הקיבוץ כמה שמות מוכרים, ובהם ישראל גלילי, שהיה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", חבר כנסת ושר בממשלות ישראל, ודוד זהבי, המלחין הצבר הראשון, שהלחין רבים מהשירים בפסקול הישראלי "ניגונים", "אני נושא עמי", "הן אפשר" ורבים נוספים.
שתלתם ניגונים ואם כבר ניגונים, אחד המקומות הייחודיים בקיבוץ, שמספר את סיפור ההתיישבות דרך המוזיקה, הוא "בית ניגונים לדוד זהבי", בית לפעילות מוזיקלית חברתית וחינוכית, הממשיך את מורשתו של המלחין דוד זהבי (1910-1977). זהבי היה חלק מגרעין המייסדים של "הנוער העובד", שהקים את קיבוץ נען. הוא עבד במשך שנים רבות כרצף ולאחר מכן כחשמלאי בקיבוץ. בבית המקסים מתקיימים ערבי שירה, קונצרטים והרצאות על המלחין דוד זהבי וכן סיורים בקיבוץ בעקבות שיריו. בין לחניו שירים שכולנו מכירים: "אורחה במדבר" ("ימין ושמאל"), שהלחין בהיותו בן 15 בלבד, "המנון הפלמ"ח", "יצאנו אט", "החליל" ושירה של חנה סנש, "הליכה לקיסריה". את ההרצאות המזמרות בעקבות שיריו מקיימים בנו רפי וכלתו המוכשרת דפנה זהבי, ששרה את שיריו בקולה הנפלא. במקום כמה מוצגים מוזאליים והוא בית חי ופעיל.
ארכיטקטורה בקיבוץ קיבוץ נען עשיר במבנים שתכננו חשובי האדריכלים בישראל. מאז הקמתו ב-1930 ועד תחילת שנות השמונים, השכילו בנען להשקיע ולהזמין אדריכלים מוכשרים כגון שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, חנן הברון וגדעון שריג שיתכננו את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ. האדריכל שמואל מסטצ'קין, שלמד בבית הספר באוהאוס בגרמניה והיה מראשוני הנוער העובד, תכנן שלושה ממבני הציבור החשובים בשני העשורים הראשונים של נען: חדר האוכל (הבנוי הראשון) ב-1937, בתי ברל ב-1946 ותאטרון פתוח בשנת 1953. ואם השם נשמע לכם מוכר, זה משום שמסטצ'קין כיהן במשך שנים רבות כאדריכל הראשי במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי והוא ידוע גם כמי שתכנן את בית הקיבוץ הארצי בתל אביב, את חדר האוכל ואולם התרבות בעין גדי, את הלול בקומות במזרע, את מרכז הספורט בקמפוס גבעת רם, את בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים ועוד.
בית הסודות של קיבוץ נען אחד המקומות הייחודיים בקיבוץ, מאלה המספרים את ההיסטוריה המרתקת של המקום, הוא "בית החמרה", שנבנה בראשית שנות הארבעים. באותה תקופה שררה מצוקת דיור בנען, וחברי הקיבוץ גרו באוהלים, בצריפונים ובסככות עץ. מצב זה הוביל את יבה בן-אברהם ופנחס גתי לרעיון לבנות למשפחותיהם בית, דבר שהיה חריג ביותר באותה תקופה. המשפחות פנו למזכירות ולאסיפת הקיבוץ וביקשו אישור לבניית הבית. הימים ימי טרום הקמת המדינה, ימי שלטון המנדט הבריטי, סליקים רבים שהקים ארגון "ההגנה" היו פזורים בקיבוצים ובמושבים, ורבים מהם בנען. הסליק המרכזי בנען שכן מתחת לפרדס שנגדע. מעטים מחברי הקיבוץ ידעו על קיומו. לאחר דיונים רבים הסכימה האסיפה לאשר את בניית הבית מחוץ לגדר המשק של אז, בשטח שמעל הסליק החבוי, כדי לכסות עליו. הבנייה אושרה בכפוף לכך שתתקיים לאחר שעות העבודה וללא מימון כספי מהקיבוץ. הבית נבנה מאדמת חמרה, מים וקש שהיו בנמצא בנען. המסגרים של נען יצרו מנגנון מתוחכם להסתרת הכניסה לסליק. מעל מנגנון הפתיחה הסודי נבנתה בריכת דגים פסטורלית, וידית הפתיחה הוסתרה בברז המים שבמרכז הבריכה. מעל הסליק נבנו השירותים במטרה להסתיר את הכניסה אליו. ואכן, במהלך השבת השחורה, ביוני 1946, פשטו יחידות הצבא הבריטי על המשק בחיפוש אחר נשק, אך הסליק המרכזי לא נתגלה. בנען לא מצאו נשק. עם פרוץ מלחמת העצמאות ניתנה הוראה מ"ההגנה" להעביר את הנשק שבסליק לידי הכוחות שנלחמו במבצע נחשון, והסליק שינה את ייעודו והפך לחדר קשר שהפעילו אלחוטאיות מהקיבוץ. בתום המלחמה נחשף סודו של הסליק. הבית המשיך לשמש כבית מגורים עד למעבר ללינה משפחתית. ב-1990, יובל השישים לנען, הפכו בית החמרה והסליק שבתוכו למוזאון לנען במערכות ההגנה והביטחון ובחיי היומיום בעשרים השנים הראשונות (1929-1949). במקום מתקיימים סיורים מודרכים המספרים את סיפורו המיוחד של הבית. בימים אלו מתקיים שחזור המנגנון הסודי של הסליק והשבתו לפעילות האותנטית.